סגן חגי פונק ז"ל

לזכרו של חגי

כשבאים לכתוב על חגי ומנסים להעלות את דמותו על כל הטוב והיפה שבו, נוכחים אנו לפתע שכל מילה וכל תאור לא יספיקו ויהיו דלים מדי כדי לבטא ולהמחיש את שהיה בשבילנו.
חגי אהב את החיים והחיים אהבו אותו. במשך 22 שנות חייו כאילו ניסה למצות את כל שניתן בתקופת חיים שלמה. תמיד היה פעלתן, מלא מרץ וספונטניות. אף פעם לא יכולת לראותו יושב ושואל "מה לעשות עכשיו" או לומר: "משעמם לי". תמיד היו לו רעיונות חדשים שאותם ביצע בלי הרבה התלבטויות ועל פי רוב היה המזל עמו והצליח בכל. בבית הספר היה תלמיד טוב, אהב ללמוד ואהב לגלות דברים חדשים. היתה לו נפש אמנותית, ידע להעריך דברים יפים וחשוב יותר: ליצור דברים יפים במו ידיו.
חגי אהב חברה. אהב להיות תמיד במרכז העניינים, אהב לפעול למען אחרים ויחד עם זאת נהנה מעצם נתינת עזרה לחבר בכל נושא שהוא. העזרה שהעניק, לא היתה על בסיס חומרי כי אם גם על בסיס של עידוד והשריית שמחה בלב המקורבים אליו.
חגי היה אדם כל כך תוסס שהקרין מסביבו כל כך הרבה שמחת חיים ועליזות שאי אפשר בכלל לתאר את החברה שלו בלעדיו. נדמה כאילו בתת ההכרה הרגיש חגי שהוא חייב להזדרז ולהספיק הרבה במשך זמן כל כך קצר, והרגשה זו היתה נכונה והוכחה אכזרית ניתנה בידינו בהילקחו מאיתנו.

אילה