יואב
כשאני חושב על יואב עולה לפני תמוחנה של מ"כ ולוחם קשוח. בהיותו בקורס המכ"ים קבל את התפקידים שנתנו לו לעשות במסגרת המחלקה, בשקט האופיני לו בלי לעשות בעיות מיותרות, אף פעם לא אמר אני לא יכול לעשות או לא רוצה, גם אם התפקיד לא מצא חן בעיניו. עשה את תפקידו ומילא אותו על הצד הטוב ביותר, כשהגיע לסוף הקורס קרה שנתקל פעם עם המ"פ וזה האחרון רצה להעיף אותו מהקורס. סגל המחלקה עמד לצידו והתנגדנו בכל תוקף למ"פ. רק לאחר הקורס במסגרת הקורסים שיואב הדריך, ראינו שהיה כדאי המאמץ, כי הוא הוכיח את עצמו וההוכחות היו טובות. יואב דרש הרבה מחייליו וביחוד מאמונים, היה חוזר על נושא מסוים, עוד ועוד עד שראה שהעסק נושא תוצאות והמשיך הלאה, שאלתי אותו פעם מדוע אתה מתאמץ על כך ולא נותן לחיילים לנוח. הוא השיב לי: "קודם שיהיו החיילים טובים ואחרי זה ינוחו". והעובדות מוכיחות היום שהחיילים שהוא הוציא תחת ידו הם חיילים למופת. יואב כאחד מהחברה היה בסדר, עולים פני ערבי השירה והבדיחות שהיינו עושים באמון גדוד. כשהיינו שרים על השחרור מהצבא היה בא אלי ואומר לא ידוע מה אני אעשה אחרי שתשתחררו... אמרתי לו אז אין דבר לא נורא גם זה נגמר פעם... עד היום אני זוכר את התמונה ואני לא יודע אם אשכח אותה פעם והיא כשיואב בעליה על החרמון רץ עם דגל המדינה מהרכבל התחתון לעבר הזחל שלו, היו כמה חברה מהסגל שאמרו לו: "למה תרוץ עד למעלה?" והוא בשלו כרגיל לרוץ למעלה ולהיות עם ראשוני הגדוד שהסתרעו באומץ מול פני האויב. וכך נזכור אותו לעולמים בחור ומפקד טוב אהוב על פיקודיו ומפקדיו שנפל למען אחרים שיכולים היום לשבת בביתם. ולכם הוריו היקרים, דעו לכם שבנכם נפל למען יחיו אנשים רבים במדינה הזאת, אנא חזקו ואמצו.
חברו
אליאס