טוראי שלמה אלגרנטי ז"ל

אמנם כן, אספקט אחד ממך אדע, אך בכל זאת חושבני כי מכיר אני אותך יובלות מאז התגייסנו באותו יום.
לא אשכח אותו יום בו עלינו יחד על המשאית, שהובילה אותנו לבסיס הטירונות "גולני". כולנו הלכנו לקראת הבלתי נודע כשהרגשת חרדה בליבותינו.
רבים היו הקדרים באותה תקופה. לילה לילה יצאה המחלקה - אך מעולם לא ניסית, שלמה, להתחמק מפעילות לילה. תמיד יצאת בראש זקוף, עם חיוך על השפתיים ואמרת: יהללה חבר'ה, בואו ונראה להם מה אנחנו, נעשה להם את הפתעת השנה נסחוב כמו פנתרים נגמור במהירות ו... נרביץ את החרופ.
בשעות העיפות, בעת מסע בשעות הלילה, צעדנו איש ליד רעהו ושוחחנו על הבית, על החברה, על הצבא ועל ביולוגיה. זה היה כה משונה באמצע הלילה כשאתה קורס מעיפות, לשמוע קול אישי, עמוק מדבר בהתלהבות על איזוטופים, מעגל נובס, מבנה פיזיולוגי של השלד...
ופה עומדים אנו שוב יחדיו, מעלים זכרונות כמימים ימימה, אך שונה המצב - אין אנו בערב הווי, אין אנו במסע אלונקות או במסע לאורך עשרות קילומטרים. אתה יצאת למסע ארוך, ממנו אין אתה עתיד לשוב.
ומה גדולה האבידה לכולנו.

חברך הטוב,
שמעון אברמן

קורס מ"כים 1972