סגן אביעזר אבי הלוי-לוין ז"ל

לאהובה הלוי-לוין, אם בישראל,
ביראת הכבוד וברוח נפעמה אני כותב אליך שורות אלו, כהד מועט לכל מה שנצרר בצרור הדפים הללו, דפי זכר אביעזר בנך.
מה הופלאה הדמות הנשקפת מתוך הדברים, כמה קצר אך כמה רב-פנים הוא פרק-חיים זה אשר נקטע בעוד השחר פרוש עליו. עוד הוא פרק של ראשית וכבר הוא שלמות כה טבעית אך כה מיוחדת בצירופיה, בהתמזגות זו של טעמי מורשת עתיקה עם חיבת נעורים, של נפש פתוחה אל עולם ואל אדם, אל חובות הזמן הקשות לשאת בהן שכם אחד עם כל השאר, ועם זאת נפש מכונסת פנימה, שומרת עיקרים שלה וקשובה להם. עד שניות החמדה של האומה ועם גנזי יגונה וגאונה יהיה שמור גם ספר אביעזר. ואת, אשר גם פני האב, צופות בך מתוך ספר זה, יחד עם פני הבן, הלא את שניהם את נושאת בלבבך, עם שאר אוהבים ושומרי זכר, עם אחות ואח וחברים. וכל מה שסופר בדפי-ספר זה, עם כל מה שנשאר אלם, הלא יהיה חרות על לוח לבם של העם והארץ הזאת.

מכבדך ידרוש שלומך,
נתן אלתרמן.
תל-אביב 17/2/70