בן מאיר וחיה. נולד בי"ז באדר תרפ"ב (1922) ביבנאל שבגליל התחתון. שם גמר את בית-הספר העממי ועבד במשק הוריו. מתוך רצון לבנות את עתידו, בחקלאות אינטנסיבית חדישה בחברה שיתופית, הלך להכשרת-הנוער באפיקים ושקד גם על לימוד היסודות הרעיוניים של החברה החדשה והשלמת ידיעותיו הכלליות. שהה כחצי שנה בהתישבות בקיבוץ קדמה, אך כפי הנראה לא מצא שם את סיפוקו וחזר הביתה.
שירת שלוש שנים בנוטרות וסיים קורסים שונים מטעם ה"הגנה",ותוך כדי כך מצא שהות גם לעזור להוריו במשק ובחליבת הפרות. גם לאחרים היה מוכן לעזור בכל עת, בלי לדעת עייפות וקוצר-רוח, ואף ילדים ידעו, שעליו הם יכולים להעתיר את בקשותיהם, כי הוא אדם טוב, מוכן לעזרה ואח לקטן ולגדול. חיבב כלבים ואילף אותם ואף הם חיבבוהו, בהרגישם כי, ידיד הוא לכל חי.
גם בעבדו בשנות 1947-1946 כפועל-בנין מקצועי בטבריה היה עוזר להוריו במשק אחרי ימי-עבודה מפרכים באקלים המכביד בחומו. בנוטרות התאמן ביחוד בקליעה-למטרה ונודע כאחד מטובי הצלפים.
מיד אחרי ה-29 בנובמבר נקרא לשירות ביחידת חי"ש, שהיתה אחר-כך לגדוד "ברק" בחטיבת ''גולני", אך בשל כשרו המיוחד בצליפה נקרא גם ל"עבודת חוץ" בשיתוק צלפים ערבים בחיפה (ואדי- ניסנס ובית הבורג'), במארבים לכנופיות בסביבת מגדל ובמקומות אחרים בגליל. סיים בהצלחה קורס מ"כ של צלפים ואחר-כך השתתף בהבטחת התחבורה בדרך טבריה-סג'רה ושיתק את פעולות הצלפים על המושבה, וכן בהתקפות על ריכוזי הכנופיות בעין-מהל, לוביה, דבוריה וערב אל-זביח,
הדריך זמן-מה בקורס לצלפים והשתתף במערכת משמר- העמק. עם התחלת הפלישה הסורית חש לעמק הירדן להגנת דגניה. הצלפים הערבים מעל משטרת צמח הרבו את נפגעינו והוא נטל על עצמו להפיל אותם עם רוביהם. בגלל הסכנה לצאת למרחב-ראיה לא הרשה לו המפקד ללכת ל"ספורט" זה, אך, כשנצטווה לשלוח שנים מאנשיו להביא "בקבוקי-מולוטוב" נגד הטנקים ניצל את ההזדמנות ללכת בעצמו ואגב כך לתפוס עמדה ולצלוף על הצלפים. חבריו ראו מעמדותיהם כמה הצלחות של קליעותיו, אך לבסוף, פגע כדור צלפים גם בו, וכך נפל בדגניה א' ביום 20.5.1948. בו ביום נקבר בבית-גן.