כשהתקרב האויב לדגניה ועמד לפרוץ את הקו הראשון, נחלץ עזריה להגנה. "לאן"? שאלו אביו, בראותו את בנו, כשתרמילו לצידו. "אני הולך לשם, לעזור, אבא". "מדוע דוקא אתה"? "אבא" השיב עזריה "אילו היית אתה בגילי - לא היית חש בשעת מצוקה זו"? - "אכן, צודק אתה, בני" השיב האב.
עזריה נחשב בין הצלפים המעולים בשורות המגינים. בחפשו עמדה קרובה יותר לעמדות האויב, פגע בו צרור כדורים.
עוד לא מחתה המשפחה את דמעתה בנפול עזריה, וכבר בא השבר השני: ישראל - שנים למשפחה אחת במלחמה לעצמאותנו...
לאה תמרי