אלבום תמונות
סותה, מחמד נפשי, ילדי הענוג וטהור הנפש!
אין בכוחותי להעלות על הנייר שאתה, סותה-לי, אינך בבית, שאינני רואה אותך יום יום, שעה-שעה, שאינני רואה את פניך המתוקים עם בת הצחוק החיננית המרחפת עליהם, שאינני רואה אותך יושב על הכורסא ליד הרדיו, מעיין בספר ויחד עם זה מקשיב לחדשות או למוסיקה. לא, אינני יכולה להשלים עם זאת. נדמה לי שכל זה רק חלום רע הוא. עוד עתה אני חושבת לפעמים שהנה נפתחת הדלת ואתה, יקירי, נכנס הביתה עם תיק הספרים של בית הספר ואני שוב מנשקת ומחבקת אותך, ופונה אליך במילות החיבה ובדיחות הדעת שאתה, ילד טיפוחי ושעשועי, כה נהנית מהן. עוד בטרם נולדת ובהיותך בבטני כבר אהבתיך אהבה עזה ומשחר ילדותך מלאת כל חיי. נולדת ילד יפה-פה עם תלתלי זהב ולא היה גבול לעדינות חנך. לבי רחב ושמה בהביטי עליך ונפשי קשורה היתה בנפשך.
עתה אני מסתובבת בחדרים הריקים והשוממים, מביטה על תמונותיך ועל ספריך, לבי שותת דם, נפשי יוצאת מרוב געגועים אליך ופי ממלמל: איכה, סותה-לי, איכה? אני מחפשת אותך בכל מקום בבית וברחוב. רואה אני אותך, נחמדי, בדמויות שונות: הנה מופיעה לנגד עיני דמותך כתלמיד בית הספר העממי, כילד פלא כפי שכינו אותך מוריך ורגע אחר הנך מופיע לעיני כגימנזיסט בעל הכשרונות הבלתי רגילים, הזכרון הנפלא והתפישה המהירה בעיקר במתמטיקה ובשפות. הכל נבאו לך עתיד מזהיר. לאן נעלם כל זה?
מה מאד קשתה עלי הפרידה ממך בעת שיצאת לגליל העליון להכשרה, זמן קצר לאחר שסיימת למודיך בגימנסיה, ואף בכיתי אז בפניך בפעם הראשונה באמרי ששוב לא אוכל לראות פניך יום יום. גם לך בודאי לא קל היה להיות בריחוק מהבית ומהוריך שהיית כה קשור אליהם. אך רצונך היה עז למלא תפקידך כראוי לבן נאמן לעמו ולארצו. אכן בגבורה נלחמת עד הרגע האחרון שבו נפלת חלל למען המולדת המשוחררת.
על שפת ים כנרת בפינת הארץ שהיתה כה אהובה עלי הובאת למנוחות עולמים. המקום ההוא הפך עתה בשבילי לים של כאב ודמעות. יחד אתך נסתלקה גם נפשי ואין מרגוע ללבי, - החיים כה עלובים בלעדיך ואין תנחומים.
אמא
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח