יום שבת, העשרה ביוני, לא היה יום מנוחה. כבר בשעה 11 בליל שבת קיבל מפקד גדוד "הבוקעים ראשון" את משימתו הבאה: כיבוש מחנה הבניאס וממנו מזרחה עד לקונייטרה. הוא היה מוכן לקרב. נותר רק לתאם את ההתקפה יחד עם כוח השריון שיפרוץ אל הגזרה המערבית, מנוחילה ועד לגבול הלבנוני. בשעה שתים וחצי אחר חצות, בבוקרו של יום שבת, נעו הכוחות אל יעדיהם. מחנה הבניאס אינו מחנה במובן הפשוט של המילה. זה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה, גדוש בבונקרים המקושרים ביניהם ברשת סבוכה של תעלות בטון. סביב המחנה גידור צפוף וממושק. עוד מבצר אחד בשורת הביצורים הסוריים מסוג אלו שהדהימו את כובשי תל-פאחר ותל-עזיזיאת. הפעם כבר הוזהרו הכוחות הנעים ראשונים, כי הם עתידים למצוא את המחנה ממוקש בכל עבריו סביב-סביב, כולל דרך הגישה הראשית.
שני חבלנים מאומנים נשלחו ראשונים לפני הטור הממונע כדי לגלות את המוקשים שפוזרו ב"מיקוש חפוז". הם הגיעו אל המקום, גילו מאות מוקשים שפוזרו על פני השטח החלו בפינויים. ברשת הקשר הפנימית נמסרו הוראות אחרונות שלפני הפריצה. התכנית היתה דומה לזו של כיבוש תל-עזיזיאת. כאן חצה הכביש המוליך מערבה, את המחנה, לשנים. הטורים ייכנסו אל הדרך ומשם יתפרסו האנשים אל התעלות שמשני עבריה ויפתחו בטיהור. אולם הסורים שוב הפתיעו. לא די להם במיקוש הצפוף שסגר עליהם סביב. הטור הממונע, שבראשו טנקים אחדים ושיירת זחל"מים בהם הוסעו אנשי החי"ר, הגיע אל שפתו של שדה מוקשים. ברגע בו סיימו החבלנים לטהר את השטח ולנקותו, פתחו הסורים בהפגזה כבדה ממרגמות 82 מ"מ.
הטיווח היה מדוייק להפליא. הסורים סגרו על עצמם גם באש מרגמות. האש ניתכה על הטורים שפרצו את שדה המוקשים ובמטח ראשון, של ארבעה פגזים, נפגעו 16 חיילים, מהם 4 הרוגים. התדהמה היתה רבה. הטכסיס היה מתוחכם. אולם לא היה פנאי להיסוסים. היה הכרח לפרוץ מיד ולהבקיע את המערך. אך הפריצה עוכבה מחדש. הסורים פוצצו גשר גבוה הנטוי מעל לנהר הבניאס, ומנעו חדירתם של טנקים וזחל"מים שנועדו לזרוע מהומה והרס בעת שהרגלים מטהרים את העמדות. אולם הפריצה לא נדחתה. הרגליים "נשפכו" מהזחל"מים, עלו על הגדרות, שפוצצו בבונגלורים ארוכים ופלסו נתיב פריצה. מכאן ואילך שוב פעלה מכונת המלחמה כהלכה. האנשים שעטו בתעלות, ירו אל כל הבהק-אש, השליכו רימונים אל כל עמדה, אל כל בונקר.
ראשונים רצו בתעלות המפקדים, בחוליות של ארבעה-חמישה אנשים. האחד מחפה על חברו, האחרונים דוחפים קדימה מחסניות ורימונים. המניפה הקרבית המוחצת של חיילני גולני נתפרסה בשני חלקיו של המחנה, הצפוני והדרומי, כשבתווך, בכביש, עומדים הטנקים והזחל"מים ויורקים אש אל ריכוזי האויב, בחיפוי צמוד ללוחמים בתעלות. היו כאן קרבות פנים אל פנים. אנשים נצמדו אל חיילי האויב בכידונים. ירו מהמותן. רצו לאורך תעלות, השליכו רימון וקפצו החוצה - התפוצץ, ושוב דילגו פנימה והשמידו את הניצולים. נגמ" סורי נראה נסוג במעלה המחנה. הוא שימש מטרה טובה, נפגע, נדלק והאיר את השטח. לא הרחק ממנו נתגלתה משאית סורית שהיתה בנסיגה - גם היא נדלקה ובערה. לפתע נפלו פגזים בתוך המחנה. מקור האש היתה בעיירה בניאס, יעדו אל גדוד "גדעון" של גולני. ההפגזה הסורית לא היתה מדוייקת למרות העליונות הטופוגראפית של העיירה, אלא שהגדוד בנתיים פשט בעיירה, שיתק את האש והמשיך מערבה.