גברי כפי שנהגנו לכנותו בחבה, לא אשכח לרגע את דמותו, את בת הצחוק שרחפה על שפתיו, את השיחות שנהלת אתי ועם אחיך, ההבנה והדאגה שגילית לנו. היית לא רק אח בוגר כי אם גם חבר ורע וכך למעשה פנית והתיחסת אלינו.
דאגת להורינו עד כדי נטישת למודיך מתוך התחשבות בחוסר האפשרות של אבא לממן את לימודיך, ולא הסתפקת בכך אלא עמדת על כך שתצא לעבודה ותסייע בעול פרנסת המשפחה.
כאב ושבר היה לנו בהתבשרנו על נפילתך ועד היום טרם עכלנו שאינך אתנו.
נחמה מצאתי בהנציחי את שמך לאחד מבני הנושא אותו בגאוה ובהערצה לדוד שלא הכיר אך מוקיר, מתוך ספורים ששמע עליו מאמו אחותך.
מי יתן וקורבנך וקורבן חבריך חיילי צה"ל שנפלו במערכות ישראל יהיו הקורבנות האחרונים.
די לנו ולעמנו בקורבנות ותפילתי היא לשלום וביטחון שיפרס עלינו במהרה אמן!
מאחותך שלא תשכח אותך
שושנה אדרעי.