משה נולד באביב 1916 בעצם מלחמת העולם הראשונה בעיירה ואמברוב בפולין. היה הילד החמישי והצעיר ביותר במשפחה.
שנות חייו הראשונות היו קשות למשפחתו. האב נאלץ לעזוב את האם ואת הילדים ולנדוד למרחקים מחשש שילקח כבן ערובה ע"י הרומים. כפי שנהגו בימים ההם בשעת פינוי העיירות בפולין בנסיגה מפני הגרמנים.
על כתפי האם הוטל עול כבד - טפול בחמישה ילדים קטנים, בינהם התינוק משה ולדאוג לכלכלתם. מהבוקר עד הערב היו ידיה מלאות עבודה בביתה. כעבטר זמן קצר כבשו הגרמנים את העיירה והחרימו חדרים בכל דירה. לאם ולחמשת ילדיה נשאר רק חדר מגורים אחד קטן וצר ואפל למחצה. הרעב אף הוא נתן אותותיו בעיירה. מחירי מצרכי המזון הלכו והאמירו. הילדים סבלו מתזונה לקויה והדבר בלט בפניהם החיוורות.
מצב בריאותו של משה התערער. רק כעבור שנים התגבר על כך.
גם בשנים הראשונות שלאחרי המלחמה לא שופר המצב במשפחה. האב חזר מנדודיו עוד לפני סוף המלחמה. אך ההכנסות לא הספיקו לכלכלת המשפחה והיא חוסלה.
משה היה ילד רך, כמעט תינוק. בהגיע המשפחה לשניאדובה, אך עיניו וליבו היו פקוחים לעולם ולסביבה. הוא היה בעל נפש גדולה ועדין אופי בצורה בלתי רגילה, טוב ומיטיב, נכון לעזור לכל אדם כיכולתו וכהבנתו.
בהיותו בן חמש "החליט" ללכת לעבוד למען יוכל למסור את "רווחיו" - מחציתם להוריו ומחציתם לאחת השכנות - אלמנה זקנה ועניה. קו זה נשאר באופיו גם כשהתבגר. משה גדל בעיירה, למד בחדר ובישיבה. עד שיום אחד הגיע בעקבות אחיו ואחותו הגדולים ממנו לוילנה והתחיל ללמוד לימודי חול. כאן הצטרף לחוג של סוציאליסטים. במשך הזמן היה לצמחוני מהכרה.
בגיל עשרים עלה ארצה. מיד אחר לעיתו ארצה פרצו הצאורעות. משה הצטרף להגנה והתנדב לנוטרות במקומות המסוכנים ביותר באיזור ירושלים. את משכורתו - 6 לא"י לחודש חילק לשלושה חלקים: שליש אחד להוריו, שליש שני לחברים נצרכים, חולים, תלמידי האונ' וכו' ורק 2 לא"י שמר לעצמו.
אחרי המאורעות התחיל משה להתכונן לבחינות כניסה לאוניברסיטה בירושלים. לא הספיק לסיים את לימודיו והנה פורסמה קריאה לגיוס למלחמה בנאצים. משה שקל בדעתו האם להתגייס לצבא הבריטי או לא. באותה תקופה לא הגיעו עדיין ידיעות מאירופה המזרחית על פעולות ההשמדה של הגרמנים. משה ראה עצמו כאיש עבודה ושלום. בכל ישותו התנגד לשפיכת דם. אך אחרי התיעצות הבין שזאת מלחמת הגנה אשר מטרתה להציל את העם היהודי ואת המין האנושי כולו מכליון.
הוא התגייס לחיל ההנדסה הבריטי משהוקמה הבריגדה, צורף גדודו אליה.
בהיותו בצבא הבריטי ובבריגדה התנדב לפעולות שונות בקרב יהדות הגולה. זמן מה שימש כמורה בקהלת דרנה בלוב וקיבל בשעת פרידותו משם מדלית כסף למזכרת. אחרי שנסתיימה המלחמה, פעל כמדריך בקיבוץ הולנד והתקשר בקשרי אחוה וידידות בלתי רגילים אל חברי הקיבוץ. אשר שלחו אליו במשך השנים מכתבים לבביים מאד.