איש - העבודה היה עזריאל. הוא עשה כל עבודה מתוך רצון והתמסרות. ידע לשם מה הוא לומד ומה ברצונו להפיק מהלימודים והמלאכה. היה בין התובעים ללימוד - הלשון הערבית. בענין והכרה למד, למרות הקושי הלשוני עבורו. הוא ידע כי יצא להגשמה אישית, ולכן תבע להשתלם במכניקה חקלאית; וכשנבחר לעבוד במחלקה המיוחדת שהוקמה לשם כך, היה מאושר. בקומתו היה עזריאל גבוה משכמו ומלעלה מחבריו, אך מעולם לא ניצל את כוחו הגופני לרעה. חבריו בכתה, וכן מוריו, כינוהו "איש הטבע", כי מקצוע זה, במובנו הרחב, היה עיקר מעייניו: פרפר, צמח, חיפושית וגן-ירק. גם בשעת טיולים התענין בכל פרח ואבן, התענין וגם ידע. זכוכית מגדלת, עדשה, רשת לציד-פרפרים - אם זקוק היית להם - ופנית אל עזריאל.
בהגיעו לכיתות הגבוהות בבית הספר הראה בקיאות רבה בפיסיקה ובבוטאניקה. בהגיע שעת-נסיונות סייע לא מעט למורה. הגיעו הדברים לידי כך שבכתה ח' שוחרר משיעורי טבע, כי "פשוט לא היה לו מה ללמוד". בכתה הופיע תמיד כמפותח ביותר שבין חבריו התלמידים. שאלותיו היו חדורות הגיון בריא והכניסו רוח חיים בשעורים השונים. חיבה יתרה היתה נודעת ממנו למדעי-הטבע ושעות על שעות התמסר למקצועות אלה.
צעיר זה הבטיח רבות לעתיד וידווה הלב על שנעקר באופן כה אכזרי מתוך הבנים הבונים.