רב"ט אפרים פרויקה גרוס ז"ל

אלבום תמונות

באוקטובר 1956 עמדה מדינת ישראל בפני מאבק נוסף. החמרת היחסים הבטחוניים בין ישראל ובין שכנותיה הערביות, התמוטטות הסכם הפסקת האש וההחלטה הבריטית-צרפתית להפעיל כוח נגד מלאימי תעלת סואץ - מצרים, הכריעו את הכף וקבעו כי יש לפתוח במבצע רחב היקף בחזית המצרית - מבצע קדש.
מבין לעננים נראה חצי האי סיני, בליל ה-29 באוקטובר, כלשון ארוכה המתחברת אל חוף הים. בשעה 04.49 נפתחו מאות חופות לבנות שנגעו, לאחר דקות ספורות, באדמה מצרית סמוך למצבת פרקר. 395 צנחנים, שהמריאו בשעה 15.20, ב-16 מטוסי תובלה מדגם "דקוטה", החלו להתחפר. השמש עלתה אט אט מעל הרי סיני.
בבוקר ה-30 באוקטובר 1956 הודיע רם עברון, קריין "קול ישראל": "דובר צה"ל מודיע. כוחות צה"ל נכנסו ופגעו ביחידות פדאיון בראס אל-נקב וקונתילה ותפסו עמדות מערבה מצומת הדרכים נח'ל בקרבת תעלת סואץ. פעולה זו באה בעקבות הפגיעות הצבאיות המצריות בתחבורה הישראלית ביבשה ובים, אשר מגמתן גרימת הרס ושלילת חיי השלום מאזרחי ישראל".
באותו יום, בשעה 22.30, הגיע הגדוד הראשון של הטור הממונע מחטינת הצנחנים 202 אל מצבת פרקר, והתחבר עם הגדוד המוצנח. תוך שעות ספורות הגיעו שאר הגדודים.
דן שליט, קצין הקשר של הנח"ל המוצנח משחזר: "ימים ספורים לפני המבצע אירחו אותנו - קציני הצנחנים והנח"ל המוצנח, הדודות הטובות של רמת-גן ממש כיד המלך. בעיצומה של המסיבה, הורגשה תכונה בין הקצינים הבכירים. הרגשנו, כי משהו עומד להתרחש, אבל הדודות לא הרפו... בשעת לילה מאוחרת נסענו לגדוד.
יומיים לאחר מכן, קיבלנו פקודה לרדת לעבדה. חשבנו שמתכוננים לפעולת גמול. קיבלנו מכשירי קשר חדשים מ"ק-10 ומ"ק-6, שעל קיומם ידענו, אך כיוון שלא נמצאו בידינו עד אז, נאלצתי לפרק את המכשירים, וללמד במהירות את מחלקת הקשר כיצד להפעילם.
לפתע הודיעו על תזוזה. כיוון הנסיעה היה דרומה. בשעות הצהריים הגענו לציר ג'ירפי - כביש אילת מצפה-רמון, התארגנו, והתחלנו לנוע לעבר קונתילה.
בג'יפ בו נסעתי היו, "מוטה", מפקד גדוד הנח"ל המוצנח והנהג. הנסיעה התמשכה כל שעות אחר הצהריים ובשעות הערב נכבשה קונתילה. הכביש 'נסתם' במכוניות. ב-04.30 נגענו לת'מד.
מחלקת הקשר התחלקה לקבוצות. חלק הלך עם מטה גדוד, קבוצה נוספת עבדה מול החטיבה. תפקידי היה להיות הקשר של 'מוטה' ולטפל ברשתות הקשר. חלוקה זו סייעה ל'מוטה'. - היה לצדו קשר, איש מקצוע, שניתן לסמוך עליו, ובאפשרותו היה לפרוץ בכל עת, לכל רשת.
יום ד' ה-31 באוקטובר. הגענו למיתלה לפנות בוקר. השמועות אמרו כי נכנסים למיתלה, והחלטתי לעבור בין הקשרים ולבדוק כיצד עמדו בדרך הארוכה ומה מצב הציוד. חילקתי לקשרים הפלוגתיים סוללות רזרביות לפני היציאה, אך בכל זאת החלטתי לבדוק כיצד הם מאורגנים.
בשעה 01.00 החלה השיירה להתארגן לקראת הכניסה למיתלה.

מתוך "צה"ל בחילו", האינצקלופדיה לצבא ובטחון.