אלבום תמונות
ביד רועדת ובלב כואב אני כותבת טורים אלה על משה היקר שלנו. קשה להשלים ולהסתגל לעובדה המחרידה, כי משה איננו בחיים, כל פינה וכל שביל מסביב ספוגי-משה הם ואי אפשר להיכנע לגורל המר, זה שגזל מאתנו את משה. נפל משה למען כולנו, למען המולדת, למען עמק הירדן והכנרת, למען המקום בו נולד וגדל, יצר ועמל, בו הקים משק למופת, בנה בית לתפארת ובבית חיי משפחה מסורים, אשה ושני בנים חמודים. את כל אלה נטש וילך, בהגיע צו השעה והמצפון: להגן על המולדת הלך לחזית צמח, שם נלחם גם קודם לכן בגבורה וניצח, מיגר את האויב, אז הלך וחזר והפעם - אבוי! - יצא ולא חזר, הפעם נפל שדוד, לבו נקרע לגזרים. מות- קדושים וטהורים מת, מות-גבורים. ואללי לנו, היה לנו משה - ואיננו עוד! -
נזכרת אני בימי-ילדותו. ילד יפה היה, נעים וחזק. כל רואיו אהבוהו. גדל ונעשה נער, והנה הוא כבר תלמיד חרוץ בבית הספר, חרוץ גם בבית - בשובו מבית הספר מטפל באחיותיו הקטנות, מגלה אהבה ומסירות עד אין קץ, עוזר לאבא במשק, מתענין בכל ומוכן תמיד כטוב ומיטיב להגיש עזרה לכל זקוק - לכל חלש וחולה. אינו יודע אף פעם עייפות, כשנדרשת עזרתו למישהו, גם לערבים הוא עוזר במלוא יכולתו. ויד משה בכל - ברפת, בפלחה, בפרדס, בגן הירק, במטעים ובדייג, בכל אלה היתה מורגשת ידו העובדת הבטוחה, ועינו המרחיקה ראות. בעודו נער המציא והרכיב מכשיר דייג משלו, ובימות הגשמים היה חוזר ובודק מכונת הלחמה קנין-כספו, את רווחיו מעבודת-חוץ זו מסר לאבא. לאחר זמן, כשהוא כבר אב למשפחה, רוכש לו אופנוע, בו הוא מוצא סיפוק רק בנטייתו למכונאות, מרכיב עליו את בני משפחתו. ילדיו כה מאושרים, כה עליזים, ביחד עם אמא ואבא שלהם.
בנפול משה אבד אבי-משפחה מסור לאשתו ולבניו. בן יקר ואהוב להוריו, לאחיו ולאחיותיו. כולנו שוכלנו, המכה גדולה ואין מנוחה ונחמה! -
א מ א
מתוך הספר 'משה כהן - ט"ו תשרי תרע"ד - י"א אייר תש"ח' הוצאת עמק הירדן
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה, בבית הפלמ"ח