על ה"מערכה בבקעת כנרות" כותב יוסף נצר, חבר שער-הגולן, איש גדוד "ברק": "לתוך העמק הפורה ביותר בארץ פרצו טנקים ורמסו תבואה שבשלה לקציר. 16 תותחים כבדים חרשו את האדמה. 5 מטוסי-אויב חגו מעל והטילו את מטען ההרס... על גבולה המזרחי של צמח בשוחות-רובאים פשוטות שכבו חיילי הגדוד.
צו אחד ניתן לכולם: להחזיק מעמד... תחת מטר פגזים... מול 20 טנקים ומשוריינים, מול שני גדודי רגלים מסתערים שכבו חיילי הגדוד... לא הושמו עליהם משימות של תנועות טקטיות מסובכות - הוטל עליהם תפקיד פשוט וקשה כשאול - להחזיק מעמד... כך עמדו אנשינו יומיים. אחרי יומיים נפרצה החזית, נפלה צמח, נפלה משטרת צמח, האויב הגיע לשערי הדגניות...".
ב-18 במאי 1948 התמוטט "מתחם צמח" בלחץ התקפה של כלי רכב משוריינים ובהם טנקים שתקפו את צמח בחיפוי הפגזה ארטילרית. עשרות חללים נפלו בקרב על צמח בנסיון-שווא להחזיק מעמד בכפר (העיירה), בקרנטינה ובבניין המשטרה. קרב הנסיגה מצמח בשטח פתוח לאש סורית קטלנית ייזכר בתולדות החטיבה כאחד הקרבות הקשים, האכזריים והעקובים מדם.