איש ללא חת - תמיד ממעט בדיבור והיה מרבה במעשים.
מפקד אמיץ
הימים ימי עמל והלילות - להגנה פעילה
אחי יוסף נולד בשנת 1908 בליבוי, עיר נמל לחוף הים הבלטי, רבת מים וחולות וירק שופע מכל צד...
בהיותו ילד פרצה מלחמת העולם הראשונה, ופגעה גם בעירו. הנמל והתעשיה היו, לרוב משותקים למחצה. האוכלוסיה נתדלדלה. חילים גרמנים מצבא הכיבוש צעדו והרעישו. גם מסגרות החנוך הקבועות והמסורתיות נשתבשו. גדלנו בחצרות ובגנים הצבוריים והרבינו במשחקים עם ילדי השכנים מכל העדות. רבים היו משחקי המלחמה, מבוימים ובלתי מבוימים, ולעתים נסתיימו בפצועים.
עם תום מלחמת העולם קם בית הספר העברי, ואתו החל החנוך לעליה ולבנין הארץ.
בית ההורים היה שרוי באוירה, האופינית לחוגי המעמד הבינוני בראשית המאה, רווי מסורת חסידית וספוג הוי דתי ויהדות מסורתית. האב, חניך הישיבות, המחמיר במצוה ומאריך בתפילה, לא הרבה לשוחח עם הילדים. אולם האם, חניכת בית הספר הגרמני, דוקא היא סיפרה לנו רבות על הוי חסידי חב"ד וחיי בית אביה, מראשי חסידי חב"ד בעירנו.
מאידך השתרגו בחיינו זכרונות וסיפורים על ד"ר הרצל והקונגרסים הראשונים, ולפתע נקרעו אופקים חדשים עם הצהרת בלפור ותחית הפעולה הציונית, אף ההתארגנות לקראת עליה חלוצית ומבצעיה הכו גלים.
בשנת 1925 עלה יוסף ארצה, בין ראשוני העולים במשפחה, כשהוא רק בן 17. הוא השתקע במגדל המושבה, מקום מגורי הדוד, שגורש - עוד בשנת 1914 - מליבוי, בגלל פעילותו למען ציון. על אף גילו הרך, החל יוסף לעבוד מיד כפועל בפרדסי המושבה והראה כושר הסתגלות רב ומסירות לעבודה.
מגדל היתה אז מושבה קטנה ונידחת, אולם קסמי הכנרת, יפעת עמק גינוסר והוד הרי הגליל שיוו חן מיוחד לחיים ולהוי של צבור העמלים הקטן. פיעמה בו הרוח החלוצית והאידיאליסטית, ששרתה בימים ההם בכל הארץ בכלל - ובשדרות אנשי העליות בפרט.
הימים היו ימי עמל והלילות, לרבות שעות הערב, היו, לעיתים קרובות, מסורים להגנה פעילה או להתכוננות לקראתה. התמסרותו של יוסף לעניני ההגנה היתה ללא שיור, ועד היום מדברים מפקדיו בתהיה על תופעה זו של איש, שכל פעולה למען ההגנה, היתה קדושה בעיניו וטבעי היה בשבילו, כי עליו לבצעה ללא כל שיקול - בין אם כבדה המשימה ובין אם קלה; בין אם רבה הסכנה ובין אם מעטה. כך גדל והיה לגבר שהחקלאי, החיל והספורטאי הטביעו בו חותמם.
עם נישואיו לבחירת ליבו, בת משפחתנו האחרונה, שהצליחה להגיע ארצה, החליט להצטרף למושב שרונה, ויחד החלו לעמול בבנין המשק. בעבודה ללא קץ, תוך ניצול הניסיון והידע הרב שאגר, בנה את המשק נדבך על גבי נדבך - וכבר התחיל לראות ניצנים. נולדו גם הבן והבת, המשפחה גדלה - ורבתה הנחת.
עם כל היגיעה הרבה בבניה ובעבודה, לא הרפו הידים מהשלח. המצב במשק ובמשפחה לא אפשר לו להתגייס לגדודים, ודבר זה גרם לו כאב צורב. אולם, כל הזמן עמד בראש פעילי ההגנה והשמירה במקום; לרוב גם מילא את תפקיד המא"ז. בתפקיד זה - ואולי גם בעטיו של תפקיד זה - פגע בו הגורל. לקראת ההתקפה על לוביה נצטוה להפריש מאנשי שרונה לוחמים להגברת אחת היחידות, העולות להתקפה; והוא הלך בעצמו לקרב, שממנו לא חזר...
וכך אזכרנו תמיד: איש ללא חת - גם בפועלו האחרון; תמיד ממעט בדיבור היה ומרבה במעשים, מפקד אמיץ והולך בראש לקראת הסכנה...
יהי זכרו ברוך!
אחיו