אותו סיור אחרון בו נפל, מתואר בספר "מול התבור - יד לנופלים":
בשעה 6.45 עוזבת הכיתה את השער המערבי בדרכה לסיור. אם כי הגשם פסק, הרי הבוץ רב, כבד וטובעני. ההולכים מתנועעים בצעדים גמלוניים. מישהו מועד ומחליק בבוץ, אך עוצר בו מיד ומוסיף לנוע. הכיתה עוזבת את הדרך ופונה שמאלה לכיוון גיבעת בית הקברות. נעים בטור כשבראש שני גששים. אין הם מבחינים בכל דבר חשוד, פרט לערבי בודד העומד על גיבעת שלושת הבתים ומנפנף בידיו. אין ספק: יציאת הכיתה נתגלתה על ידי תצפית האוייב. אותו ניפנוף ידיים של הערבי, לא היה אלא סימן איתות לכנופיה. הללו נזעקו לסימן הזה ונערכו למארב.
בהגיע אנשינו עד למרחק 40 מטרים לפני מדרגת הסלעים, בשיא גבעת ה"שהב", נפתחה עליהם אש. שבעה נפלו במכת האש. אחד ניצל ורץ אל הקיבוץ להזעיק תיגבורת.