סא"ל דב דובי דרור ז"ל

אלבום תמונות

דובי (דב) נולד בכ"ג באלול תשי"ד (10.9.1944), ונפל בגיבורים בקרב על החרמון במלחמת יום-הכיפורים בי"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973).
עזה היתה שאיפתו של דובי ללימודים אקדמיים, אך זכה "לטעום" מהם מעט בלבד (בתשל"ב-1972), כי חובות הלאום וצה"ל - בהם היה "אפוף" - לא איפשרו לו מילוי שאיפה זו.
"הצבא יעוד הוא לי, כי בלעדיו לא יהיה לנו עם ולא תהיה לנו מדינה" - כזאת ביטא פעמים הרבה.
...תוך שיחות איתו נתברר לנו - קצינים בגדודו של דובי - כי חלומו הגדול היה להמשיך בלימודיו האקדמיים..." (סגן חגי ש', במכתב להורים).
"...המיפגש עם העולם האקדמי היה, לדידו של דובי, חוויה מרשימה... גם מיטענו האינטלקטואלי חודש... כל השנים הללו של שרות ביחידת שדה לא היה לדובי זמן לקרוא, להתעניין, ללמוד..."
"...זו היתה שנה לא נורמלית" מתלהב דובי "לאחר עשר שנים של ריצה על ההורים והגבעות נתנו לי הלימודים אפשרות לחשוב, לקרוא, ליהנות מהרחבת-אופקים, ומהזדמנות בלתי-חוזרת ללמוד שנה אקדמית..."
(אמיר אורן מראיין את דובי - "במחנה" - ו' באלול תשל"ב-16.8.72).
דובי למד בשנה זו בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת ת"א. ההערכה להישגיו בסיום שנה"ל, בציונים דלהלן:
מבוא לתולדות המזה"ת בעת החדשה - 100
מבוא לדת האיסלם - 90
מלחמת העצמאות - 90
המעצמות והשאלה המזרחית - 95
האימפריה העותומאנית - 95
גאוגרפיה של המזה"ת - 95
"דובי רצה בלימודים אקדמיים במקביל לשרות הצבאי. הוא לא הפסיק לדבר כל השנים על שאיפתו ללמוד...
גם לאחר תקופה ארוכה, כשאני הייתי בפו"מ, ודובי היה כבר מג"ד כשנה, סיפר לי שבדעתו להמשיך בשרותו הצבאי שנה נוספת, ולאחר מכן להמשיך בלימודיו...
דובי למד לימודי המזרח התיכון, אבל לימודים אלה לא היו התחום היחידי שהוא היה "נעול" עליו. היה תחום שדובי שלט בו היטב, ואף רצה להמשיך בו: ידיעת הארץ, וההיסטוריה של העם והארץ..."
(סא"ל גדעון מ' בערב זיכרון לדובי)
חייו הקצרים של דובי היו מלאי-תוכן ואינטנסיביים עד מאוד. הוא למד ולחם, חינך לוחמים והתלבט בבעיות-יסוד של חיינו, ועם זאת היה רגיש וער לצומח ולנוף, לסלע וליצירה, לבריאה ולאדם, כשמעל לכל היה כולו אהבה לעם היהודי ולמולדת.