סמל נהוראי מאיר אמזלג ז"ל

אלבום תמונות

מילים שגורות ומילים הנחרתות בזיכרון, מילים מגומגמות, מילים דומעות וגם מילים שאינן נאמרות. דברי מקורביו של הנוראי - מילים.
ובין אם מילים שותקות, אי אפשר, לא נוכל לבטא. אין להסביר. היו דברים, רגעים, מעשים, היה לנו בן, אח, חבר, אהבנו אותו, ואנו עדיין אוהבים אותו. לא נוכל לוותר עליו. מה מעט יכולים אנו להגיד. זוכרים רגעים, צחוקים, שיחות, רסיסים אהובים של ימים אשר לא ישובו, של נהוראי אשר לא ישוב עוד.
ומה בכוחן של מילים לבטא, המילים בוגדות, כל המילים נוהרות אל השיגרה. אהבנו את נהוראי, כולנו נפתלים עם השתיקה, עם הצעקה, ועם הבכי, מתכווצים אל הלחישה, ומבקשים בכל כוחנו להגיד עוד ועוד. מבקשים גם לקפוץ שפתיים ולהחריש.
נערים ונערות, קצתם, בני חבורה מילדות, קצתם אינם מכירים איש את רעהו והם ניפגשים כאן דרך נהוראי. נער יפה, טהור, נער חם, שלו ואהוב. אבל אין בכוחנו לומר היה. נותרו מילים, מכאובים ותדהמה, הניחו לנו לשבת בצוותא ולשתוק עליו. אנחנו רואים אותו בתוכנו חי בהיר חסון צוחק.
אילו אפשר היה להקליט את שתיקותינו, מראיהם של המספרים בשעה שסיפרו, עיניהם ופניהם, אפשר שהיינו מתקרבים יותר אל המכאוב החי ואל הזיכרון החי. לו היה חיוכך האהוב והנהדר עימנו. הן רואה אתה מרחוק כיצד ניפתלים חברך עם חולשת המילים. ואתה הן בודאי לא השתנית מאז, אתה מביט ומחייך.