אלבום תמונות
את נהוראי הכרתי טוב בשמינית, גרנו באותו החדר. אני עדיין לא מעכל את זה שהוא איננו איתנו, קשה לדבר עליו בלשון עבר.
כח ההתמדה - דבר זה בלט מאוד אצלו, הוא למד עד השעות המאוחרות של הלילה. קנאנו בתכונה זו, קראנו לו "מטאור", סתם רשעות, אך זה מאוד אפיין אותו.
דבר נוסף שקשור לכח ההתמדה שלו זה העיסוק בספורט. אחרי כל "סדר ערב" הוא לבש טרנינג ויצא לרוץ.
בערב חורף קר במיוחד, הוא כהרגלו, לובש את הטרנינג ויוצא לרוץ. ניסיתי לשכנע אותו להשאר, גשם בחוץ ! אך הוא בשלו. לאחר חצי שעה חזר כשהוא רטוב לגמרי. הרגשנו שמשהו לא בסדר, שאלנו אותו, מה קרה? השיב: "לא הספקתי לרוץ את המכסה היומית". הוא הספיק לרוץ "רק" מחצית המרחק, דרך שכולה עליות ומורדות...
אני זוכר את ההתלבטויות שלו בקשר לשרות הצבאי שלו. בוקר אחד היה מודיע "אני הולך לצנחנים" ולמחרת "אני הולך להסדר" כך זה אצל כולם, אך אצלו זה בלט במיוחד. שלושה שבועות לפני שהם התגייסו במסגרת "ההסדר", הוא הגיע לישיבה לסידורים, ואני זוכר את השמחה שלו שסוף סוף השתלבו לו שני הדברים יחד, צנחנים - ולימוד תורה. רציתי להקליט שירי א"י על קלטת, האדם היחיד שידעתי שיוכל להקליט לי, היה נהוראי...
בשבילי נהוראי זה לא סתם חבר, זה מושג שצריך לשאוף לתכונות שבו.