רב"ט גדעון פישר ז"ל

חבר שנפל.

אנו שייכים לדור שלאחרי המלחמה האחרונה. לא עברנו את מאורעות המלחמה על בשרנו.
ישנם חיילים הרגילים בשתי המילים - חבר שנפל.
אנחנו לא.
איננו רגילים בשתי מילים אלו.
איננו רגילים לבטא שתי מילים אלו.
מה בעצם קרה?! ולמה אין...
צחוק וצעקות באו תמיד להוכיח שפישר כאן. חושב, מנתח, פעיל ומשתתף בכל שיחה ובכל ויכוח. בעל עקרונות חזקים שאינו מוכן לזוז מהם ימינה או שמאלה.
בטחון עצמי גדול. נוצר הרושם שפישר תמיד צודק במעשיו. גם כשקיבל עונש מהמ"כ.
והוא חשב שהעונש אינו מוצדק, לא ביצעו ובסופו של דבר קיבל עונש יותר רציני.
"ההגיון הבריא של הצוות" - קראנו לו.
חוקר, דורש ומעמיק בכל דבר ומנסה בדרכו האופינית להסביר בהגיון שקשה לערער.
חבר שנפל... כמעט שנתיים ימים היינו ביחד. אכלנו, שתינו, רבנו וחיבבנו - משפחה אחת. כלום לא נעלם מעינינו, רצונות, תקוות, אכזבות, מאוויים, שמחות ודכאונות. בנינו לעצמנו פירמידה איתנה, שעמדה על בסיסים איתנים ושהיתה בנויה על אמון הדדי בין איש לרעיו.
היום, שלושים יום לאחר שאחד מעמודי התווך שלה התמוטט, ניסינו לבנות אותה מחדש, אבל הפעם על זכרונות ותמונות וזה קשה...
שלושים ימים עברו ועדיין לא תפסנו שלא תחזור אלינו עוד. עדיין חיים אנו עם הצחוק הבריא שלך...

חברים מהצוות בסיירת