סא"ל אמיר מי-טל ז"ל

אלבום תמונות

א מ י ר ש ל נ ו.
לדבר אליך עכשיו כאן, ואתה בעצם לא שומע, כלום יכול להיות בכלל דבר כזה? יכול להיות? ודווקא אני, פה, עומד על קיברך ומדבר אליך, ומה אגיד? זוכר, כיצד הגעת אלי לגדוד 12, ואתה מ"פ מסייעת ואני מג"ד צעיר וביחד מכינים הגדוד למלחמה, מלחמת שלום הגליל? זוכר, כיצד במלחמה אתה הוא זה שהובלת את כולנו ראשון מכולם וניצלת שוב ושוב, כאילו יד נעלמה מכוונת את דרכך מלמעלה ונותנת אמון ובטחון שלך זה פשוט לא יכול לקרות. איזו פלוגה היתה לך. באיזה אומץ לב הובלת אותה להיות המצטיינת בחטיבה כולה. איך את כל מלחמת לבנון עברת ללא פגע תוך ביצוע פעולות רבות בכשרון רב ובהצלחה גדולה. איך שוב שנינו, ב"בזק" ביחד, אתה חונך מפ"ים מנוסה וותיק, ואני איתך - מפקדך. תקופה של אתנחתא ושל התלבטות לגבי המשך הדרך, והנה אני מוצא אותך במקרה בבסיס המיון, עם תיק אישי ביד הולך להשתחרר, פותח בפניך את הדלת, מסמן שתכנס, ויחד נוסעים אליך הביתה למשפחה, ואני פשוט אוסר עליך להשתחרר, ובסיוע המשפחה אתה נשאר בצבא וממשיך ללכת. ממשיך לצעוד. והנה סמג"ד אתה, שוב בלבנון, מתפתח כמו גדול, נבחר להיות מ"פ הסיירת - כאות הערכה ואמון ביכולתך, ואתה בעצם מספר 1. איך שאפת לתפקיד, כיצד ששת לקבלו ולעמוד בראש היחידה הנפלאה הזאת, תוך צבירת ניסיון מבצעי רב בפעולות רבות. נשלחת לארה"ב להתאוורר, ויצאת ללימודים באוניברסיטה, וליבך עם החטיבה יום יום ושעה שעה, פשוט לא יכולת להנתק מהעשייה ומהשייכות. והנה שוב ביחד, ואתה מג"ד, מג"ד 12, תפקיד שכה ייחלת לו, ואני כל כך שמחתי שאתה הוא זה שתפקד על הגדוד. וידעתי כי גדוד זה יהיה לתפארת ושתתן את כל כולך להצלחתו. והנה לא חלפו ימים רבים ואתה בראשית עשייתך, כשהכל בעצם עוד לפניך, ניקרא למשימה הזאת האחרונה, שוב שנינו ביחד וקרוב קרוב לאותם מקומות שלחמת בהם, ומיטב לוחמיך נפלו שם. שם, קיר המוות. איך לפעמים מוזרים הדברים, והמעגל סובב סובב לו והנה נעלם. באימונים לקראת הפעולה, הכנת את הכח בצורה יסודית כל כך, וגיבשת אותו מוכן ובטוח בנסיונך הרב, שהקרין בטחון לכולם. איך עמדת בקושי על הניתוק מהגדוד, ידעת שאחרי הפעולה לא תצטרך להסביר לאף אחד למה נעלמת, כי כבר ידעו כולם - וראה כיצד כולם יודעים! היציאה למבצע, השיחות באניה על המדינה והצבא, הבטחון בצדקת הדרך ובצורך להתמודד ולא לוותר למרות הקשיים - זוכר? הירידה לסירות, הנחיתה, התנועה הקשה אל היעדים, והשעון מתקתק ומתקתק אין זמן. ואנו מתקרבים, מתפצלים ומאחלים הצלחה זה לזה ולא שוכחים להגיד להתראות... והנה המגע והאש, ואני רוצה לדבר איתך, וכאן קדקד 40 פצוע, וכאן קדקד 40 אינך! עד בלי די אוכל להוסיף לדבר ולבכות, עד בלי די אחי, אמיר. אתם החיילים מהסיירת, מהגדוד, היה לכם מפקד משיכמו ומעלה. אין מפקדים כאלה. ולכם המשפחה היה לכם בן שאין כזה בן. אין שני לו. בן אדם כזה, כזאת שמחת חיים, כזה ציוני, רק לתת ולתת לצבא ולמדינה עד בלי די. והנה עד כמה נתת. איזה איש אתה אמיר, איזה איש. אל דאגה, תראה שתהיה לך עוד טיפ טיפת נחת. הסתכל סביב, כולנו כאן איתך, תראה מי כאן. כולם כולם אוהבים אותך כל כך, וזוכרים. ואנו נמשיך ללכת, ונמשיך ונמשיך לצעוד. איתך אנחנו - חבר שלי. ואיתך נהיה תמיד. ת מ י ד."