היה לי הכבוד להיות חייל שלו. היה לי הכבוד להישפט בפניו. נפלה בחלקי הזכות לצאת עימו בראש חץ, בציר היורד מטה לצומת הפלאנגות, וכשהסתערנו על הגבעות בתקוע, שמעתי את פקודותיו: לשפר! לשפר! אני זוכר אותו מתקופת צידון, כינו אותו אז "הקפטן הבלונדיני". את המסדר הראשון שלי כמגיסט, עברתי תחת עיניו הבודקות. סרט אחר סרט. חוליה אחר חוליה. אני זוכר שהוא שאל אותי: "אתה מוכן למלחמה?" ועניתי: "כן". (את "המפקד" הוא השאיר לאחרים.) אני זוכר איך דאג בשבילי, למכנס צבאי ארוך מהרגיל עבור 195 הסנטימטרים שלי. אני מצדיע לך גם היום על פסגת אותו הר, תחת אמיר העץ הרענן צה"ל.