לכולם שלום!
קשה להגיד שלא מוצאים זמן, זה תלוי בעייפות ובמצב הרוחות כאן. כל רוח עושה גלי-אבק, ומוטב להטמין את הראש במקום סגור. כולם ערים לנעשה, ולכולם איכפת. נראה שאין אחד הרוצה במלחמה, אבל כולם כאיש אחד מוכנים לכל דבר. מעניין, מהיכן צומחת הגאווה הזו, הביטחון הזה והאיכפתיות שלא לוותר ולא להיות מפסידים. הדבר היחידי המדאיג הוא הנעשה בבית, משום שלא שומעים דבר. איך מסתדרים? איך ניצני שלנו - שואלת? מבינה? מחכה? עירן ודאי מבסוט, דאגי שלא יבכה הרבה. איך מסתדרים במשק, הגוייסו רבים? מה שצריך הוא לשמור על קור רוח ולעשות הכנות המתאימות לרע ביותר, אך ללא פאניקה. אנחנו למשל עושים כך, ואפשר להגיד שהכל בסדר. כמובן, צבא זה צבא (וחבל שלא לקחתי קצת יותר דברים). ביחידה רוח חברית מאין כמוה, וכרגיל ביחידות כאלה העזרה והיכולת הם על הגובה.
מסרי שלום להורים. שלחתי להם גלויה ביום השני לגיוס. חסרים לנו עיתונים יומיים, ויש מזל שהמציאו בטריות לטרנזיסטורים. הטבע כאן הוא נהדר, רואים בעלי-חיים שאין לפוגשם בצפון, בעיקר איילות בשפע, פרחים למיניהם, ובכלל יפה להסתובב כל זמן שכך זה מסתיים.