אלבום תמונות
"א-הבת החיים והאדם, ו-ידוי ופתיחות, ד-אגה והתחשבות, י-עוד ומטרה". כך תיאר אלי, אחיו של סמ"ר אודי בן מרדכי, את אחיו שנפל.
אודי נולד ב-1965 להוריו מלכה ורבי וגדל בתל גנים. בבית הספר התיכון למד באורט רמת גן במגמת יהלומים. עם גיוסו הצטרף לגולני והיה חייל גאה מאוד. במהלך שירותו הצבאי הכיר את לילי וכעבור יומיים ידע בוודאות כי היא תהיה אשתו. "התראינו פעם בשבועיים וזה היה לא קל, אבל האהבה ניצחה. בפגישותינו ידע למלא את החסר בתשומת לב, באהבה ובהומור שאפיינו אותו," נזכרת לילי. כעבור שלוש שנים נישאו.
באוגוסט 1986 התגייס למשטרת ישראל ושירת כבלש במיפלג הסמים של היחידה המרכזית במחוז תל אביב. "השירות במשטרה היה חלק מרכזי בחייו", משחזרת לילי. ביסודיות ובהתמדה רכש לעצמו שם של בלש מצוין ופעמיים זכה לקבל תעודת "שוטר מצטיין". חבריו קראו לו "העורב", משום שבחיפושי סמים הצליח תמיד לאתר את מקום הימצאותם באמצעות חוש הריח המפותח שלו.
חוש ההומור והעליצות התמידית ליוו את אודי תמיד. השירים המצחיקים שנהג לחבר במקלחת הדהדו בכל הבית וארון הממתקים שלו היה תמיד מלא. כאשר החלו לדבר על הרחבת המשפחה חלם אודי על הבת שתיוולד להם.
עם לידתה של נועה בתו לא היה מאושר ממנו. בכיליון עיניים ציפה לפעם הראשונה שתקרא לו "אבא". אך הוא לא זכה. ב-1991, כאשר נועה בתו בת שלושה חודשים בלבד, יצא לשירות המילואים ממנו לא שב. יום לפני שנהרג גברו עליו הגעגועים הביתה. "אודי התקשר ולא היתה לי ברירה. הכרחתי את נועה לבכות כדי שיוכל לשמוע את קולה," מספרת לילי. למחרת, ביום האחרון לשירות המילואים שלו, נהרג אודי. הוא נורה על ידי חוליית מחבלים שחדרה למוצב החרמון. בן 26 היה במותו.
(כתבת זכרון שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" ביום 29.4.04 במלאת 13 שנים למותו של אודי ז"ל)