אלבום תמונות
החיוך של אודי לא פסק מעולם. בכל תמונה, בכל תצלום, אודי תמיד מחייך. חיוך שלא נפסק. אנחנו מסתכלים בתמונות, מישרים מבט - ולא יכולים למצוא את המלים, לא מצליחים לבטא את עוצמת הכאב המחלחל. המלים נראות דלות מדי, חיורות, כאילו תלושות ממה שמרגישים בנשמה.
אודי כל הזמן איתנו - במחשבה, בלב, בכל אשר נלך ובכל אשר נעשה. זכרון חד, כואב, אוהב.
החיוך שלא נפסק, עם מעשי השובבות שתמיד כבשו את לב כולנו כמו את כל מכריו - עומדים וקיימים כאילו אודי כאן, איתנו, עכשיו, כאילו בכל רגע יצטרף עם עוד אחד ממעשי הקונדס שלו שכל כך אהבנו ושתמיד גרמו לנו פרץ של צחוק ללא מעצורים. אנחנו מסרבים להבין, ומסרבים להאמין, מבקשים להתעורר מחלום ביעותים. אולם החיוך והצחוק ושמחת החיים היו רק הצד האחד של אודי.
היתה בו רצינות ואחריות שאין גדולה ממנה לעבודה. חייו נעו בציר המשולב של המשפחה והמדור, כי אלה היו עיקר חייו. מסירות למשפחה ולחברים, לבית ולמדור, באלה התמקד אודי כל הזמן. אלה היו תמצית חייו.
היתה בו חריצות ומסירות בלי גבול. היה מסוגל לעבוד בלי הפסקה שעות על שעות, בלב ובנפש. יומם ולילה, כי הרצינות בעבודה היתה אצל אודי ערך עליון, הזדהות.
הנסיון לכתוב על אודי לא יצלח, כי אני מתמודד עם המלים ואף אחת מהן לא נראית מספיק עמוקה, משמעותית, כוללת ומבטאת את כל מה שהיה בליבי לומר על אודי.
מלים באות והולכות, אבל אודי נמצא בליבי והוא לא יסוף ממנו עד יומי האחרון.
יענקל'ה גרונדמן