סרן אפרים אפי שניאור ז"ל

אלבום תמונות

שלושה חודשים עברו מיום קבורתו של אפי שלנו.
כיצד יכולתי לתאר לעצמי, כי שלושה חודשים לא אראך, אפי! כאשר שבועיים לא הגעת הביתה התעניתי בדאגה וגעגועים! ניסיתי למצוא קשר אליך, טלפנתי (גדוד, חטיבה), איזו אמא נודניקית!!! - כך טענת. אינני מנדנדת יותר, אפי. אני מבטיחה... לא אבייש אותך. הרי אמרת: "אמא, מה כל הרעש? דעי, כאשר אינך שומעת דבר, סימן שהכל בסדר".
כן, בני, הפעם גרסתך לא התאימה.
רבים הכירו את אפי.
עתה, אחרי האסון הכבד שפקד אותנו, ברור לי, כי רבים חבריו, ידידיו. מוכר לרובם אפי המחוספס, האמפולסיבי, האוהב להנהיג ואפילו גם משהו. אך האם מכירים אתם גם את אפי הרגיש, הדואג, ועדין הנפש?
לכן, קצת על אפי. אנסה להראות לכם אותו דרך כמה מקרים ושיחות.
אפי ביקר בגיל 6 בקבוצנו לשעבר. הגענו מבאר-שבע (ממש מדבר בימים ההם), אפי נעצר בכניסה לדברת, משק הטובל כולו בירק, וקריאה נפלטה מפיו: "אמא, זה יותר יפה מגן עדן!". יותר מאוחר, התגלה אפי באמת באוהב טבע, טיולים ומוצא עולם ומלואו בכל פינה בארץ.
בימי חורף, כאשר תנור דולק בחדר, מבטא אפי את רגשותיו: "כמה אני אוהב את הבית בחורף, עם התנור הדולק".
אפי תמיד אהב ללמוד וזו הסיבה, כאשר בגמר ביה"ס היסודי, כתלמיד מצטיין, בחר ללמוד בפנימיה הצבאית שליד גמנסיה "הרצליה": "אני רוצה בית-ספר טוב".
קרה ובפנימיה, חניך לא הסתדר עם חבריולחדר. ידעו המפקדים, שהפתרון להעבירו לחדרו של אפי והכל יבוא על מקומו בשלום. כך היה במספר מקרים. מאושר היה אפי חוזר הביתה ומלא רשמים אחרי מסעות במסגרת הפנימיה (אלה התקיימו בחופשות, כאשר נערים בני גילו בילו בים ובבריכות).
ושוב מדבריו: "אני בטוח, שזמני מנוצל טוב יותר, ואני - רק אני - נהנה ומפיק מכך תועלת".
בכתה י"ב, היתה תקופה קצרה של משבר. אפי דאג: "לפי התוכנית לא יהיה לנו די זמן להתכונן לבגרות".
ניסינו הצעה פשוטה לגבינו, ההורים. לעזוב ולעבור לבית-ספר תיכון בבאר-שבע. אפי נדהם: "מה!? אני התחלתי משהו ולא אסיים?" וכך המשיך וגמר את הגמנסיה בציוני בגרות גבוהים.
הגיע זמן גיוסו לצ.ה.ל. אפי ידע את דרכו מראש. הוא בחר בקורס טיס כאשר ברורה לו תכניתו אם יודח. רק "גולני"!. הוא הדביק אותנו, ההורים והאחים, באהבת החטיבה.
ביקרנו אצל אפי, בהיותו מפקד מוצב החרמון לפני שנתיים. בגאווה, באושר, הראה לנו את המוצב. נדמה היה לרגע, שזהו אדם המתגאה בביתו.
מפקד הפנימיה הצבאית לשעבר, אלוף-משנה ברוך לוי, הגדיר זאת (גם הוא ביקר אצל אפי במוצב): "אפי הוביל אותי שם כ"בעל אחוזה".
לפני שנה, תחילת תשל"ג, שבוע לפני יום הכפורים, היה אפי בסדרת חינוך בירושלים. בדרכו הביתה עיין בעתון ונודע לו, על נפילתם של שניים מחייליו. אפי הגיע הביתה, נפעם, נרגז ואומלל. הוא רצה לנסוע מיד למשפחות השכולות, אך באותו רגע הזעיקו אותו טלפונית צפונה.
למחרת החלה פעולה בלבנון, אשר הסתיימה בערב יום-כיפור. זה היה שנה לפני מלחמת יום-הכיפורים.
איני יודעת הרבה על אפי בצבא. על כך, כמובן, לא ארבה לספר. לשאלותי: "איך החבר'ה שלך?" - ענה: "אמא, תביני, שאם מתייחסים לאנשים כראוי, הם יודעים ומרגישים זאת".
ועתה טיפה על אפי המ"פ ויחסו לפלוגתו.
אפי הגיע הביתה מרוצה: "אתם יודעים, חייל שלי, כפרס, נשלח לקורס צניחה!". ופעם אחרת: "איזה אימון! אף חייל מפלוגתי לא נפגע".
אפי חלה בצהבת. "מה עם הורדת פרופיל?" שאלנו. הרי כך נהוג אחרי צהבת? - "אמא, לי לא יורידו פרופיל! מה את מתארת לך, שאשב במשרדי הפיקוד ליד הבית?" - "לשם כך הלכתי ליחידה קרבית?".
דאגתי לאוכל, הרי אפי היה זקוק לדיאטה. "דעי לך שאנחנו כמו משפחה, ואני יכול להזמין אצל הטבח כל שארצה, כמה אצלך בבית".
יום אחד הגיע הביתה ובפיו "פקודה": "אני צריך בדים לציפוי הספוג שתחת לחגור". כמה בדים? "הרבה" - "האם את רוצה מספר מדוייק? פשוט הרבה, כמה שתוכלי להשיג, חינם אין כסף". השגנו בדים ותפרנו. אפי נסע עם הציוד והוא מאושר. השיג דבר לפלוגתו, לחייליו.
פעם אחרת: "אבא, אני צריך סכו"ם לפלוגה, שיאכלו כמו בני-אדם". לדברי, שאולי החיילים ישלמו סכום סמלי, את היתר אנחנו נתרום - הרי היינו כבר שייכים למשפחת "גולני", נדבקנו באהבת החיל הזה - ענה: "אמא, חיילי הם אנשי סדיר, אין להם כסף ולא אבקש מהם".
את זאת, לצערנו, לא הספקנו להסדיר...
אפי ניסה להשפיע על אחיו עוזי, ערב גיוסו, שיילך ל"גולני". טענתו: "בגולני תמיד עושים, גם כשאין מלחמה".
אפי היה מגיע הביתה בשעות מאוחרות של ערבי שישי, עייף, לפעמים עיניו אדומות מחוסר שינה, אך תמיד בחיוך רחב על פניו ותמיד מצא זמן למשחקים עם אחיו הצעיר יאיר.
באחד הימים קנה מתנה לחתונתו של חבר. בשמעי את מחיר המתנה, שאלתי: "האם לא הגזמת קצת?" תשובתו: "אמא, הרי אנחנו ארבע שנים יחד, האם קיימת מתנה יקרה מדי?".
אפי סידר את חדרו לפי טעמו האישי. זו פינת חמד בביתנו; וכאן מסוגל היה שעות להקשיב למוסיקה שקטה ועדינה. כאן עסק בסידור בולים קפדני ביותר, סידור תמונות באלבומים ושקד על שכלול מערכת סטראופונית מעשה ידו.
תכניות רבות ומגוונות היו לאפי, בקשר עם עתידו.
אך עלם חמודות זה השאירנו כואבים ולא מאמינים...

חודש טבת תשל"ד
אמו