אלבום תמונות
אפי
אינני יודע איך בעיצומה של המלחמה בדרום, כאשר בין החרמון לסיני מפרידים מאות רבות של קילומטרים, וכאשר לא ידעת מה מתרחש במרחק של קילומטרים ספורים ממך, אינני יודע איך הגיעה אלי כברק הידיעה על נפילתו של אפי.
כשאני חושב עליו, חולפות בזכרוני מספר תמונות של אפי: אפי התלמיד (המצטיין), אפי הכדורגלן, אפי החניך (בפנימיה הצבאית) ואפי הקצין. אמנם יש נוהג לשבח ולהפריז בדרכם של אלה שאינם אתנו וחושש אני שאשמע שגרתי מאוד, אך אחטא מאוד מאוד לאמת הפשוטה (אם לא לאפי) אם לא אציין שבכל אחד מהתפקידים הנ"ל יכול היה לשמש דוגמא לכל אחד.
מי לא זוכר את אהבתו ובקיאותו הבלתי רגילה לאלקטרוניקה, אותה למד בגמנסיה, ועדויות לכך ניצבות בחדרו המיותם אשר בבית הוריו בבאר-שבע. מי אינו זוכר את משחקי הכדורגל באולם ההתעמלות בשנה הרביעית בפנימיה, כשערב ערב התכנסנו אנחנו ההומניסטים (שיכולנו להרשות לעצמנו ללמוד פחות) להינפש במשחק כדורגל כשאלינו מצטרף דרך קבע אפי, שלא כשאר האלקטרונאים והריאליים מצא זמן גם לזה וגם לזה, דבר שלא מנע ממנו להיות המצטיין בכתה.
ואיך נשכח את אפי החייל, עצלן כמעט, אך אין דרמה לו בחיילות ובניווט, דבר שנתקבל בסיפוק ע"י חבריו לכתה וחייליו למחלקה/פלוגה, שנחסכו מהם שעות ארוכות של טעויות ונדודים במרחבים הגדולים בגלל שהמפה לא כל כך התאימה לשטח אצל המפקדים האחרים.
והנה שיכלנו אותו ונרגיש בחסרונו כולנו: הצבא, חבריו ויותר מכל הוריו ואחיו.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.
רון אבני
חבר מן הפנימיה הצבאית