שלמה - שם שמלא רק זכרונות נעימים. זכרונות מימים יפים ומאושרים, שלא ישובו עוד. כשאני מעלה בזכרוני את דמותו, תמיד אני רואה אותו עם חיוך מאושר. כשהיה חוזר לחופשות, עוד בפתח הדלת עמד עם החיוך הנצחי שלו. שלמה היה מלא חיים. לרגע לא ישב בשקט.
אך כשהיה מגיע מן הצבא, הוא היה אומר לי: "אסתר, שימי איזה תקליט טוב לשמוע." כשהיה שומע את המוסיקה, תיכף היה מתחיל לרקוד ואנו היינו מסתכלים עליו וצוחקים, אך הוא המשיך לרקוד. לאחר שהיה שבע מן המוסיקה, הוא היה לוקח את מפתחות המכונית כדי לנסוע לטייל ומירה ואני היינו מצטרפות אליו. על הכביש הוא היה מתנהג כמלך, כאילו כל העולם היה שייך לו. את הרדיו היה פותח בכל העוצמה ואנו היינו נוסעים פעם למונטנה לאכול גלידה ופעם לחבריו.
בימי שישי בערב הוא היה קורא לי ואומר: "אסתר, הערב אני רוצה להיות חתיך ולכן תגידי לי מה ללבוש."
כשהייתי מתקשה בהכנת שעורי הבית, הייתי הולכת אליו שיסביר לי. אפילו כשהיה דחוק בזמן בגלל שעוריו, היה יושב ומסביר לי בסבלנות. אהבתי ללכת אתו כי הייתי גאה בו. הייתי אומרת בלבי: "איזה אח יפה יש לי." שלמה בעיני היה דמות של אדם מושלם ולכן ניסיתי אף לחקות אותו.
הוא אהב מאוד לשבת ולספר את חלומותיו לעתיד, ואת חויותיו מן הצבא. שלמה ידע להעניק לכולנו אושר, אך עתה, כשהוא איננו, הוא השאיר אותנו עם כאב גדול וכן את הבית כולו דומם ועצוב.
אחותו אסתר