אלבום תמונות
(מתוך עיתון "בשריד" יוני 1978)
בשלישית פקד המות את ביתנו. שיכלנו את אריה. הוא נפל בפריצת דרך ירושלימה.
כבדו הימים. דורנו נטל על עצמו סלילת נתיבות לעם, והוא סללו בעמל. עתה הוטל על דור זה להיות פורץ נתיבות, והוא פורצם בקרב, בדמים.
אריה, אתה נשאת בשתיים - בסלילה ובפריצה כאחת. איש עבודה היית מנעוריך. כזה באת אל תנועתנו. כך גדלת בה והשתלבת במפעליה. התנועה יצקה אל ימי עמלך מיקוד החזון. וכאשר הוחרדו הסוללים, כאשר תבע הזמן - התייצבת לחזית.
הלכת, אריה, מתוך התלהבות, מתוך חדוה. משיכה זו לקו האש הראשון, אמירה זו אחרי כל מבצע: "חברה, יש לעשות יותר". הוכיחו לנו את התמזגותך ללא תנאי וללא סייג עם משימת הזמן. כפי שאומר: אם כפו עלינו מלחמה, נהיה לוחמים טובים.
בכל מאודך התייצבת. איש שדה היית בקרב כבעבודה. ההתמצאות, מהירות ההחלטה, כוח ההסתגלות לשטח - באלה גילית את יכולתך. ועל הכל רגש החברות לאנשיך. בשבילים המוליכים אל גשר. בשדה ההתקפה על כפר של האויב פקדת את אנשי כיתתך במהירות, תכופות, והיה בכך משום תכונת אחריות של מפקד, אך יותר מכך - חרדה לחבריך. היית לנו מפקד וריע.
יש מן האלמוניות המכבידה בנסיבות מותך, אריה. העדרנו על ידך ברגעי חייך האחרונים, ריחוקך מהבית והעבודה. וכי לא ניתן לנו להביאך למנוחת עולם בביתנו, על כן יעיק שבעתיים האבל.
אך גונבו אלינו שמועות, בהן סופר כיצד לחמת בקרב, כיצד לא עזבת את אנשיך גם בהיותך פצוע, כיצד עמדת עד תום, כשמך כן לחמת, אריה. ומסרת את חייך על אחת המערכות הקדושות ביותר - מערכת ירושלים, קדושה בגבורת לוחמיה, קדושה בסמליותה. הריה ספוגים הוד קדומים, רוויים משעוליה דם המקריבים עצמם על חירותה. שמה נישא בפי דורות, דורות של יהודים. בקדושה ותקוה. לירושלים לא הלכו, לירושלים העפילו, לירושלים עלו לרגל, ויהודים יעלו לירושלים לעולם. בנתיב זה נתת את חייך, אריה!
י.ס.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח