סמל אריה פוגלמן ז"ל

אלבום תמונות

... אני מכריחה את עצמי לשבת ולכתוב כמה מלים בדבר אריה אחינו ז"ל.
לא קל לנו הדבר ומה, בעצם, יש לנו לספר לכם? מגיל 14-15 חי במחיצת חבריו והם יודעים ודאי יותר לספר עליו. הביתה היה בא רק לישון, כי ביום עבד ובערב בילה בקן השומר הצעיר. בשבתות, לרוב, יצא לטיולים, שגם הם היו קשורים בפעולת חברתו.
ארצה עלה יד עם כל בני שמפחתו והספיק עוד ללמוד בבית ספר פיק"א בפ"ת. ובן 14 התחיל כבר לשאת בעול הפרנסה לו ולאמו. לא קלה היתה ילדותו, כי גדל יתום מגיל שנה אחת. אבל תמיד היה עליז ושמח בחלקו. תמיד חפש לעצמו דרך בחיים בלי לדרוש מאף אחד דבר; תמיד היה מנחם את כולם.
כשנוסה בפ"ת "הקומונה" הצטרף אליה ושם היה ביתו. גם נוטר הספיק להיות כשנה וחצי לפני כניסתו לקיבוץ.
שום דברים מיוחדים להדגשה ולתיאור אין לנו. עליכם לתארו כפי שהיה בשנים האחרונות. בשעתו התאונן בבית על חוסר השכלה גבוהה יותר. זה, שלא למד יותר, חסר לו מאוד. כשהיה בן 13 ואמרנו לו, שילמד הלאה על אף המצב הקשה, לא הסכים בשום אופן. "מה? אתם כולכם תעבדו ואני אחיה על חשבונכם? ועוד אלך ללמוד? לא! כאן בארץ כולם מוכרחים לעבוד ולהשתכר..."
אף פעם לא שאף לגדולות ותמיד היה נכון לעזור לשני.
...תצלומיו הם נכס יקר לנו מאוד. חוץ מנכס זה ומזכרת זו נשאר רק הכאב העז בלב.
הפצע עדיין טרי וקשה לשכוח אף לרגע.

אחותו, פתח תקוה


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח